אחריות חברתית של כלי התקשורת

תקשורת ההמונים בעידן החדש מסייעת בגיבוש מונחי הדיון ובהבניית השיח הציבורי. במסגרת תפקידיה המסורתיים התקשורת חושפת דרך קבע עוולות, שחיתויות ואי צדק חברתי ומוכיחה כי אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר לתיקון אותם ליקויים. כמו במדינות מתקדמות אחרות ראוי שגם התקשורת הישראלית תחיל על עצמה את אמות המידה שהיא דורשת ממושאי הסיקור שלה. מחקרי תקשורת שבחנו נראות של קבוצות שונות על מסך הטלוויזיה מצאו כי המדיום הטלוויזיוני מהווה בפועל מכשיר המבליט את חוזקם של החזקים (גברים, יהודים מהמעמד הבינוני-גבוה, ילידי הארץ או עולים ותיקים, שצבע עורם בהיר ביחס לבני גזעים אחרים ובני עדות אחרות) ומדגיש את חולשתם של החלשים (נשים, עניים, נכים, ערבים, אתיופים, חרדים ומזרחיים) (פירסט ואברהם, 2004).

מחקר שערך ארגון אג'נדה, וכלל אמצעי תקשורת מסוגים שונים, מלמד כי המצב אף עגום יותר בנוגע להעסקת מיעוטים באמצעי המדיה השונים. המחקר העלה כי שיעור הערבים המועסקים בתקשורת העברית שואף לאפס, ובחלק גדול מאמצעי התקשורת המרכזיים לא נמצא ולו עובד ערבי אחד. בנוגע לקהילה האתיופית, רק שלושה מבני הקהילה הצליחו להשתלב ככתבים באמצעי התקשורת המרכזיים בישראל. כמו-כן ניתן לראות שחובשי הכיפה זכו לנראות גבוהה יותר רק בשנים האחרונות כתוצאה ממודעות. מקומם של אנשים עם מוגבלות עדיין נפקד.

כדי להביא לתיקון ושיפור המצב, אמצעי תקשורת מובילים בעולם, בהם ה-BBC ו-The Guardian מפרסמים זה מספר שנים דו"ח קיימות שנתי. דיווח קיימות הוא נוהג של מדידה, גילוי ומחויבות למתן דין וחשבון לבעלי עניין פנימיים וחיצוניים על ביצועי הארגון בהשגת יעדים של פיתוח בר קיימא.

בימים אלה מפתח ארגון אג'נדה מודל ייחודי, שישלב אלמנטים ממודלים הנהוגים בעולם, ויתאים לארגוני התקשורת הפועלים בישראל.

© 2010 Agenda Designed & Built by Ronen Eidelman Suffusion WordPress theme by Sayontan Sinha