מיעוטים בתקשורת

הנוכחות הערבית על המסך היא כ-3% בלבד | ברוב המקרים ערבים מופיעים בהקשר מאיים | ערבים מופיעים בעיקר באייטמים הקשורים לסכסוך הישראלי- פלסטיני | הערבים מצטיירים בתקשורת כאויב | ערבים נעדרים מאייטמים בנושאי כלכלה, עסקים, סחר ותעשייה | מומחים ערבים כמעט אינם מופיעים בתקשורת ואין ולו פרשן ערבי אחד

 השינוי המתבקש: נוכחות אזרחית מגוונת, עשירה ומייצגת

 

התקשורת כבמה לעיצוב זהויות

אמצעי התקשורת מהווים במדינה דמוקרטית את אחת הזירות המרכזיות בהן מתרחש השיח הציבורי. אלה מציעים במה להבעת דעות ועמדות בנושאים מגוונים ומפיצים מידע אודות "המתרחש". לתקשורת תפקיד מרכזי במימוש הרעיון העומד בבסיסה של הדמוקרטיה – מתן ביטוי הולם לקבוצות השונות בחברה, הצגת מגוון הדעות הקיים ומתן לגיטימציה לריבוי זה. מי שאינו מקבל ביטוי הולם בתקשורת נותר מחוץ למשחק.

בשל עוצמתה של התקשורת בימינו, ובפרט בישראל, יש לה השפעה רבה על האופן בו תופסים האזרחים את המציאות, מעצבים את עמדותיהם ומגדירים את סדרי העדיפות שלהם.

תהליך הייצוג בתקשורת בכלל, ובסיטואציה של קונפליקטים בפרט, הוא תהליך מתמיד של הבניית זהויות, המשמש גם ככוח היוצר ומקבע סטריאוטיפים המקשים על פתרון הקונפליקט.

הנעדרים והמודרים מבמת התקשורת

בתקשורת הישראלית מוצגות דמויות מגוונות: מפוליטיקאים, דרך אנשי מקצוע, ועד עוברי אורח שהם בגדר "כוכבים לרגע".

הכוכב הקבוע, בין אם מראיין או מרואיין, בין אם מנחה או פרשן ומומחה לנושא מסוים, הוא בדרך כלל גבר, יהודי, אשכנזי, חילוני, הטרוסקסואלי בריא בגופו ובנפשו. נשים, ערבים, מזרחיים, הומואים ולסביות, ובעיקר ערבים, עולים, חרדים ואנשים עם מוגבלות כמעט ואינם באים לידי ביטוי בתקשורת, וכשניתנת להם הבמה, הם בדרך כלל מוצגים במסגרת זווית ראייה סטריאוטיפית.

הדרת חלק משמעותי מהאזרחים במדינת ישראל מהשיח התקשורתי פוגעת בקבוצות אלה, אולם יתרה מכך, היא פוגעת באינטרס החברתי של קבלת מידע מהימן וטיפוח שוק של מגוון רעיונות ודעות שהם בסיס לכל התנהלות דמוקרטית.

המדדים על פיהם יש לבחון את ייצוג המיעוטים בתקשורת:
1. כמות – עצם הנראות של הקבוצה בתקשורת.
2. איכות – האופן שבו מוצגים בתקשורת, ההקשר בו מופיע המיעוט בתקשורת והסטטוס של היחיד מתוך קבוצת המיעוט באירוע מסוים.

(Greenberg and Brand, 1994 Minorities and majorities effect: Advance in theory and research. New Jersey: Lawrence and Erlbum Associates Inc Publishers)

הקבוצה המובילה בהיעדרה ובמידת התיוג לה היא זוכה היא המיעוט הערבי. יתרה מזאת, בעוד שבייצוג שאר הקבוצות המודרות חל שיפור בעת האחרונה, נוכחות הערבים בערוץ הטלוויזיה המרכזי (ערוץ 2) דווקא פחתה.

המחקר של הרשות השנייה "הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא – מחקר מעקב"


מהם הנושאים לגביהם מראיינים בדרך כלל ערבים? כיצד נתפסים הערבים על ידי הצופה בטלוויזיה, המאזין לרדיו והקורא בעיתון?

ברוב רובם של המקרים מופיעים ערבים בתקשורת בנושאים פוליטיים וביטחוניים, כאשר בדרך כלל מיוצג הערבי במסגרת פריזמת האיום ולא כאזרח רגיל מן השורה – אזרח שהוא חלק אינטגראלי מהחברה הישראלית. "הערבי, בתקשורת הישראלית הוא כמעט תמיד "האחר" אומרת החוקרת ענת פירסט. "באופן עקרוני הם מודרים בצורה בוטה מהשיח ומוצגים באופן סטריאוטיפי".

למאמר של ד"ר ענת פריסט "הטוב, הרע והנעדר"

מחקר שהתפרסם ב-2000 מצביע על הטיה ברורה בסיקור הערבים בישראל. החוקרים מצאו כי הטיה זו נובעת, בין היתר, ממה שהכתבים והעורכים תופסים כציפייה החברתית והמקצועית מהם: "הכתבים והעורכים שמסקרים את האוכלוסייה הערבית בתקשורת העברית חשים כי קיימת ציפייה מהם לסוג מסוים של אירועים שיש לסקר. מצב זה גורר הבאת נושאים קבועים על האוכלוסייה הערבית אשר נתפסים כ"רלבנטיים" ו"מעניינים" אצל הכתבים המסקרים".

Gadi Wolsfeld, Eli Avraham and Issam Aburiya (2000), When Prophesy Always Fails, Political Communication Vol 17.


כמה "זמן מסך" מקבלים אזרחי ישראל הערבים ומאיזה סוג?


הנוכחות – אפסית ; המסגור – אִיוּם ; התיוג – "הם מסוכנים"

המחקרים העדכניים בנושא נעשו עבור הרשות השנייה לרדיו וטלוויזיה בישראל. מחקרים אלה בדקו את נוכחות קבוצות המיעוט בערוצי הטלוויזיה המסחרית בישראל. המחקר הראשון – בוצע במהלך שנת 2003 על ידי ד"ר ענת פירסט וד"ר אלי אברהם והוגש ביולי 2004. המחקר השני ערך מעקב על הדו"ח הראשון, בדק את הנתונים בשנת 2005 ובוצע על ידי מחלקת המחקר של הרשות השנייה.

דוחות מאתר הרשות השניה:

בשנת 2003 סך הנוכחות של ערבים על המרקע היתה כ- 3% (97% יהודים). רוב מוחלט מהפעמים בהן הופיעו ערבים (73%) היה באייטמים הקשורים לקונפליקט הישראלי-פלסטיני בהם הם מצטיירים כחוברים לאויב – "כגיס חמישי". נוכחות מוגברת נוספת מתקיימת בדיווחים על פשע ואלימות. באייטמים בנושאי כלכלה, עסקים, סחר ותעשייה הם כמעט ולא מופיעים, ובכל תקופת המחקר הופיעה דמות ערבית בנושאים אלה רק פעם אחת!

רק 2% מסיפורים בעלי עניין אנושי היו על ערבים, כאשר 98% מהסיפורים היו על יהודים.

מחוץ ל"חדשות" נוכחות הערבים רק ירדה. הם כמעט ונעדרו לחלוטין מתוכניות האקטואליה והתחקיר (פחות מ-2%), היוו 1% מהמופעים בתוכניות האירוח (בדרך כלל בנושא מזון) ונעדרו לחלוטין מתכניות הבידור.

חלק ניכר מהדמויות הערביות המופיעות על המרקע הן של פוליטיקאים. לְרוב הדמויות הערביות האחרות המופיעות על המרקע אין זיהוי מקצועי, וכשמקצוען ידוע, אזי ערבים בעלי סטטוס מקצועי נמוך מופיעים יותר מפי שניים מבעלי סטטוס מקצועי נמוך מקרב היהודים.

מידת הפרובוקטיביות של הדמות המופיעה על המסך: אצל הערבים הייתה נוכחות מוגברת (פי 4!) של דמויות פרובוקטיביות בהשוואה לזו בקרב יהודים.

תפקיד המומחה ו/או הפרשן: בקרב הערבים המופיעים על המרקע יש דומיננטיות לדמויות המגלמות את "האדם מן הרחוב". בתקופת המחקר, אף לא דמות ערבית אחת הופיעה בתפקיד של פרשן או מומחה.


ומה השתנה בשנת 2005, אחרי שנתיים של מודעות?

בעוד שבאופן כללי לגבי מיעוטים (נשים, מזרחיים, דתיים וכו') נמצאת הגברת נוכחות כוללת של כ- 10% , שינוי זה בא לביטוי מזערי בקרב העולים ופסח על הערבים. יתרה מזאת נוכחות הערבים לא רק שלא עלתה אלא היא ירדה ב- 33% מ- 3% ל -2%.

לא נרשם כל שינוי באופן הסיקור ובמרבית הפעמים הערבים אזרחי ישראל המשיכו להיות מוצגים בהקשר לקונפליקט היהודי-ערבי וכגורם המאיים על האוכלוסייה היהודית בישראל.

בהופעת דמות מקבוצת מיעוט בהקשר לשסע חברתי ושל ערבים אזרחי ישראל בנושא הקונפליקט אין רע לכשעצמו. נהפוך הוא: ייתכן שהיא יכולה לתרום לגיוון, להעשרת הדיון הציבורי ולהעלאת דילמות ואפשרויות, שאחרת לא היו עולות. הבעיה היא בהיעדר הגיוון ובעובדה שקבוצות המיעוט ככלל וערבים בפרט מופיעות רק בהקשר לשסע, תוך חיזוק הסטריאוטיפים והמסגור הקיים כאִיוּם (ביטחוני, פלילי, דמוגרפי וכו'). היעדר הנוכחות האחרת מחזקת את תפיסתם הדיכוטומית של הערבים: כבלתי רלבנטיים או כבעיה ואיום שיש להלחם בו.


מה הציבור רוצה?

קברניטי התקשורת כמו גם רבים מהעורכים, המפיקים, השדרנים והכתבים סבורים כי הציבור מעוניין לראות ערבים רק בהקשר החדשותי הקשור בסכסוך ואין לו כל עניין בנוכחותם בתחומים אחרים או כל רצון לדעת יותר על המתרחש בקרב אוכלוסייה זו בהקשרים שאינם קשורים בסכסוך.

"ערבים מורידים רייטינג" הינה טענה כה שגורה עד שהיא הפכה לאקסיומה ל"אמת מקצועית" שאיש לא נדרש לבדוק אותה.


עמדת הציבור מסתבר, קצת יותר מורכבת:

מחקרם של ד"ר פירסט וד"ר אברהם עבור הרשות השנייה מצביע על מגמה שונה בתכלית.

במחקר זה שנעשה בקרב כמה קבוצות מיקוד נמצא כי:

1. בקרב הערבים בולטת תחושה של הוצאה אל מחוץ ללגיטימיות של אזרחותם ונוכחותם בדיון הציבורי. עם זאת קיימת הסכמה חוצה מגזרים כי הערבים מוצגים במרבית המקרים בהיבטים שליליים.

2. קיימת נכונות של הצופים לכך שייווצר איזון ותתקיים מערכת שתגונן על מיעוטים בחברה הישראלית ובכלל זה גם על ערבים.

3. בקרב קבוצות המיעוט ככלל, ובקבוצות המיעוט הערבי בפרט, קיים רצון ליותר זמן מרקע תוך הצגת "היבטים חיוביים" ולא רק כוחנות, מסכנות וחולשות.


במה צריך לחולל שינוי?

על מנת לחולל שינוי יש לפעול להגברת הנוכחות ולפריצת מסגרות הדימוי והתיוג המסורתי. לפרשנים ולמומחים המופיעים הופעה רהוטה, המשדרת עוצמה וסמכות, יש תפקיד חשוב בשבירת הסטריאוטיפים, בהגברת הסובלנות ובהגברת האמון באוכלוסיית המיעוט.


למה חשוב להשפיע בזירה התקשורתית וכיצד אג'נדה תפעל בתחום?

למה תקשורת?

לתקשורת תפקיד משמעותי בעיצוב עמדות הציבור וליצירת שינוי בעמדות אלה. מרבית האזרחים בישראל מכורים לתקשורת: 63% קוראים עיתון יומי (בהשוואה- רק כ-40% בארה"ב), למעלה מ-60% מאזינים לרדיו באופן קבוע ואחוז הגולשים לאתרי חדשות באינטרנט בישראל גבוה פי למעלה מ-3 מהנתון המקביל בארה"ב. זאת ועוד, על אף הציניות וחוסר האמון המופגן של הישראלים בכל מוסד, לרבות התקשורת, אזרחי ישראל נוטים לתת אמון בתקשורת הרבה יותר מאשר המקובל בעולם המערבי.

חשיבות מיוחדת יש לתקשורת האלקטרונית בה נראה ונשמע הדובר. תנאים אלה מגבירים את תהליך קיבוע המסגור והסטריאוטיפים ולכן משמעותיים גם לתהליך השינוי.

מהי הזירה? – התקשורת הדומיננטית בשפה העברית

שינוי בעמדותיו של הציבור הרחב – הרוב שהוא הקבוצה הדומיננטית בעלת הכוח – יכול להתרחש רק בזירה ששייכת לאותו רוב: התקשורת בעברית. תפקיד התקשורת בשפת המיעוט והערוצים הייעודיים הוא לספק אפיק ביטוי והתגבשות לצרכיה של הקבוצה. יש לתקשורת הזו מקום, אך היא חייבת לבוא בנוסף ולא במקום מתן ביטוי הולם, כמותי ואיכותי, לקבוצת המיעוט בתקשורת בעברית.

מטרות

אג'נדה שמה לה למטרה לקדם את הופעת המיעוט הערבי בתקשורת בכלל ובתקשורת האלקטרונית בפרט. במסגרת העבודה של אג'נדה, ייעשה מאמץ להעלות את שיעור ההופעה של ערבים בתקשורת הישראלית בכלל ואת הופעתם בעניינים אזרחיים שאינם דרך פריזמת האיום בפרט. כלומר: לא רק הופעות מועטות, שכולן סובבות סביב נושאים פוליטיים וביטחוניים ובהן מוצג הערבי בדרך כלל כאאוטסיידר, במקרה הטוב, וכגורם מאיים במקרה הגרוע, אלא עידוד של הופעות בהן יופיע ערבי דווקא כגורם המשרה ביטחון ופמיליאריות, כמו רופא ילדים ערבי, שיסביר על חיסונים לתינוקות, מעצבת פנים ערבייה שתיתן טיפים לרענון הבית, ומנהל בית ספר ערבי שידבר על שביתת מורים. לא רק הופעות בודדות במהדורות חדשות ותכניות אקטואליה אלא הופעות מרובות בתכניות הפונות לקהלים שונים בנושאים מקצועיים. הבמות המתאימות לכך הן מרובות: מתכניות הבוקר ואחר הצהריים, דרך תכניות כלכליות ועד תכניות ספורט, תרבות, אופנה וסגנון חיים, צרכנות, חינוך, בריאות – כל קשת הנושאים המעניינים את הציבור. דגש מיוחד יינתן לכלי התקשורת, הערוצים והתוכניות הפונות לבני נוער וילדים.

המטרה היא להגביר את נוכחותם של נציגים מקרב המיעוט הערבי בתקשורת הדומיננטית שמעצבת עמדות בישראל, תוך פריצת המסגור הקיים והיפוך תפקידים. ליצירת נוכחות "חדשה" של נציגי המיעוט הערבי גם בעמדת המוביל (ולא רק המובל) ככתבים, כעורכים, כמנחים, כשחקנים ראשיים בדרמות, כשופטים בשעשועונים. בעמדת המרואיינים להביא למצב בו ערבים ירואיינו גם כמומחים במקצועם, היכולים לסייע באמצעות הידע המקצועי לכלל הציבור.

למה אג'נדה?

  • אג'נדה היא ארגון הנטוע היטב בעולם השינוי החברתי וגוף מקצועי בתחום התקשורת.
  • אג'נדה בעלת יכולת מוכחת להציג וליישם מודל אסטרטגי לשינוי בשיח התקשורתי-ציבורי.
  • אג'נדה עובדת בעיקר מאחורי הקלעים ומספקת את מלוא הבמה לארגונים ולאנשי התקשורת.
  • אג'נדה בנתה מוניטין ויכולת עבודה מוכחת בשיתוף פעולה עם ארגונים לשינוי חברתי ויחד עם זאת בעלת "חופש פעולה" לרתום קולות נוספים לקידום המטרה (אנשי אקדמיה, פרופסיונאליים, אנשי עסקים ועוד).
  • לצד העבודה החשובה המתבצעת על ידי ארגונים המייצגים את קבוצת המיעוט, מבטאת אג'נדה קול חשוב בקולו של הרוב ומתוך האינטרס שלו, תוך דגש על ההיבט של שותפות אזרחית.

מה עושים?

שינוי הייצוג של המיעוט הערבי בתקשורת הוא תהליך הדורש עבודה מרובה. בכדי להגביר את המודעות לבעיה יש ליצור נכונות בקרב אנשי התקשורת בכל הדרגים להירתם לשינוי. במקביל יש לשכנע ולהכשיר אנשי מקצוע ערביים להופיע כמומחים בתקשורת הישראלית, ולאתר הזדמנויות לשילוב ערבים באמצעי המדיה השונים בתפקידים מגוונים. כל זאת תוך שיתוף פעולה עם גורמים שונים כמו אמצעי התקשורת עצמם, לצד הארגונים לשינוי חברתי, גופי ציבור רלבנטיים והרגולטור.

כמה מיוזמות אג'נדה בשנים האחרונות:

את הנושא המרכזי מלווה מחקר המעקב הגדול והמקיף  Share of Voice. מטרתו לבחון אחת לתקופה את השינויים שחלו בתוצרי המדיה השונים באופן הצגתן של קבוצות מיעוט בישראל.

© 2010 Agenda Designed & Built by Ronen Eidelman Suffusion WordPress theme by Sayontan Sinha