עובדים עניים

עובדים עניים היה הנושא המרכזי של אג'נדה בין השנים 2003-2005

38% מהמשפחות המתפרנסות הן עניות

למדינה חובה ואחריות להבטיח סף קיום בכבוד לאזרחיה

שאלת השכר בישראל היא שאלה כלכלית-חברתית בוערת. בשני העשורים האחרונים גדל שיעור העובדים שהכנסתם מציבה אותם בקו העוני או מתחתיו, ועל כן אינה מאפשרת להם קיום בכבוד. לא מדובר באנשים שאינם עובדים: כמעט 30% מקרב האנשים העובדים מרוויחים שכר מינימום ומטה! מבין המשפחות שמתפרנסות מעבודה 38% הן עניות! כ-25% מהמשפחות שנזקקות להשלמת הכנסה הן משפחות של עובדים שפשוט מרוויחים שכר רעב! שיעור העובדים בשכר נמוך בישראל הוא הגבוה ביותר במדינות המתוקנות – והמדינה אינה עושה דבר בכדי שאזרחיה העובדים ירוויחו שכר שממנו יוכלו להתקיים בכבוד ולא ייאלצו להיות נתמכי סעד, או לחלופין לחיות ברמת חיים בלתי אפשרית ומשפילה.

תופעה אחרת שתורמת למצב הקשה בקרב עובדים היא העסקה באמצעות חברות כוח אדם. בישראל תופעה זו היא מהרחבות בעולם. בשוק העבודה בישראל מועסקים באמצעות חברות כ"א למעלה מ-5% מהעובדים, בהשוואה למדינות אירופה בהן מועסקים 1%-2.5% מהעובדים באמצעות חברות כ"א. 50% מהמועסקים על ידי חברות כ"א מקבלים שכר בגובה שכר מינימום ואף פחות מכך. חברות כ"א מפרות את העיקרון הבסיסי ביותר של הצהרת פילדלפיה של ארגון העבודה הבינלאומי, הקובעת שהעבודה איננה מצרך אלא חלק מאישיותו וכבודו של האדם העובד.

פערי השכר הגדולים בישראל פירושם פערים גדולים בנגישות למזון ולשירותי בריאות, וביכולת להעניק חינוך והבטחת קורת גג. פערי השכר מביאים לקיטוב ביו השכבות החלשות לשכבות החזקות והם בגדר פצצה מתקתקת.

חוק שכר מינימום שנחקק בישראל בשנת 1987 נדחק לשוליים וכמעט ולא נעשה דבר באכיפתו. אי ציות ואי אכיפה של שכר מינימום בישראל מן הגבוהים בהשוואה בינלאומית.

לנוכח הנתונים הקשים בחרה אג'נדה להתמקד באחריותה ובחובתה של המדינה להבטיח לאזרחיה את זכותם לסף קיום בכבוד מתוך הנחה כי לא ייתכן שאנשים שעובדים יהיו עניים. על המדינה מוטלת האחריות לדאוג לרווחת ענייה ולא רק לרווחים של עשירייה.

מסרים מרכזיים

  • עובד במשרה מלאה לא אמור להיות עני
  • שוק העבודה אינו מבטיח עוד בטחון מפני עוני
  • על המדינה מוטלת החובה והאחריות לדאוג לביטחון הכלכלי של אזרחיה ולשמור על זכותם להתקיים בכבוד. זו אחריות מוסרית ובעלת הגיון חברתי וכלכלי (אי-שוויון לא רק שלא עוזר לצמיחה אלא מפריע לה)
  • שכר מחייה בכבוד הוא הכרחי ואפשרי

יעדים

  • יצירת דיון ציבורי אמיתי והגברת מודעות הציבור לחובת המדינה להבטיח סף קיום בכבוד ממש כמו חובתה לביטחוננו הפיסי. לפוצץ את הבלון שהעניים הם "פרזיטים ובטלנים שאינם רוצים לעבוד" ולהפנות את הזרקור אל המדינה שאינה עושה די בכדי שאזרחיה העובדים ירוויחו שכר שממנו יוכלו להתקיים. בנוסף להפנות תביעה חד-משמעית אל המדינה למלא את אחריותה לרווחת אזרחיה ולהבטיח סף קיום כלכלי בדיוק כמו חובתה המוסכמת והמובנת להבטיח את הביטחון הפיסי.
  • הנחת התשתית לתהליך שבסופו תקבע המדינה שכר עבודה ראוי שמאפשר קיום בכבוד – החלפת שכר מינימום בשכר קיום
  • שינוי מדיניות אכיפת שכר מינימום
  • הבטחת תנאי העסקה של עובדים המועסקים באמצעות קבלני כ"א

נתונים

מחקרו של פרופ' צבי זוסמן: הקשר בין עבודה לעוני:

זוסמן בדק שלושה דברים:

1. מיהם העניים – כלומר, אם העניים הם אכן אנשים שלא עובדים.
2. מ
הי תחולת העוני בקרב שכירים – כלומר, מה שיעור העניים במשפחות שיש בהן לפחות שכיר אחד.
3.
מה עוצמת העוני של משפחות שכירות – כלומר, באיזה מרחק מקו העוני נמצאת ההכנסה הממוצעת לנפש במשפחות שכירות עניות.

*** הבדיקה של זוסמן מתייחסת לעוני כלכלי בלבד, כלומר מי שההכנסה שלהם משכר בלבד הופכת אותם לעניים, ומתעלמת מהשיפור במצבם של אותם עניים לאחר מכן, כתוצאה מהקצבאות הניתנות להם.

ממצאי המחקר:

  • שיעור העניים העובדים מתוך כלל העניים עלה בין 1990 ל-2003 – מ-33.5% ל-43.1%.
  • מחצית מעניי ישראל באים ממשפחות עובדות
  • שיעור העניים בקרב השכירים עלה מ-13.6% ב-1990 ל-20.3% ב-2003, כלומר – כל נפש חמישית במשפחות של שכירים היא ענייה.
  • גם עוצמת העוני בקרב השכירים גדלה. ב-1990 היתה ההכנסה הממוצעת של משפחת שכירים ענייה 30.8% מתחת לקו העוני, ואילו ב-2003 גדל המרחק בין ההכנסה הממוצעת של משפחה ענייה שיש בה שכיר לקו העוני ל-38.3%.
  • יציאה לעבודה כשלעצמה אינה מגוננת מפני העוני – מתוך תוספת של 1.1 מיליון עניים בין השנים 1990 ל-2003, 539 אלף היו ממשפחות עובדות, 115 אלף היו קשישים, ורק 286 אלף הגיעו ממשפחות בגיל העבודה שאינן עובדות.
  • גם חידוש הצמיחה ב-2004 לא הביא מזור לעניים. אף על פי שנוספו עשרות אלפי משרות חדשות, מרבית התוספת היתה של שכירים עניים. 22% ממשרות השכירים שנוספו ב-2004 הן בשכר של עד 50% מהשכר הממוצע במשק, סכום דומה לשכר המינימום, ומחצית מהמועסקים הנוספים הם במשרות חלקיות.
  • בהזדמנות זו מפריך זוסמן מיתוס אחר, כאילו העוני הוא מנת חלקם של מי שעובדים במשרה חלקית. על פי נתוני המחקר שלו, רוב בולט של השכירים העניים – 53% – מועסקים במשרה מלאה.
  • זוסמן מציע לא לתלות תקוות גדולות גם ביציאה לעבודה של מפרנס שני. 13% מכלל העניים העובדים משתייכים למשפחות שיש בהן שני מפרנסים.

מתוך דו"ח העוני, נובמבר 2004:

  • מספר המשפחות העניות שבראשן אדם עובד עמד על 140 אלף ב-2003. שיעור המשפחות העובדות בקרב המשפחות העניות כמעט שווה לזה של המשפחות המובטלות – 38% מהעניים היו משפחות שבראשן עובד או שניים.
  • אדם נחשב עני אם הכנסתו נפלה מ-1,736 שקלים. משפחה עם שני ילדים נחשבה ענייה אם הכנסתה לא הגיעה ל-4,443 שקלים בחודש.
  • ב-2003 הצטרפו לשורות העניים 3,000 משפחות שבהן שני מפרנסים. למעשה, הגידול הניכר ביותר בשיעור העניים היה בקבוצה של משפחות עם שני מפרנסים – היא גדלה מ-14 אלף ל-17 אלף, עלייה של 21%.
  • יותר מ-81% מהעובדים שהצטרפו לשוק העבודה ב-2004 משתכרים עד 4,500 שקלים, אחוז אחד מעל לקו העוני למשפחה עם שני ילדים.

כללי:

  • חוק שכר המינימום מעוגן בחוק משנת 87' ותפקידיו:
    1. להבטיח לעובדים פיצוי הוגן עבור עבודתם.
    2. להבטיח רמת חיים מינימאלית: "הבטחת זכותו של אדם עובד להתפרנס מעבודתו ולחיות ממנה בכבוד, כאדם עובד וגאה ולא כנתמך סעד" (אורה נמיר, בהביאה את החוק המקורי לכנסת).
  • שכר מינימום – 3,335 שקל למשרה מלאה.
  • שכר המינימום בישראל מהווה כ-53% מהשכר החציוני. שכר המינימום בישראל אינו כולל מרכיבי שכר כגון תוספות ותק, משמרות, שעות נוספות, מענקים, משכורות 13, דמי הבראה, נסיעות, אחזקת רכב וכדומה.
  • ע"פ נתוני הלמ"ס מינואר 2004: השכר הממוצע במשק עומד, נכון לאוקטובר 2003, על 6,822 שקל (לא כולל עובדים זרים ועובדים מהשטחים ואז 6,722). על פי אותם נתונים 27.6% מכלל השכירים, כ-634.7 אלף איש השתכרו עד מחצית השכר הממוצע והשכר הממוצע בקבוצה זו הסתכם ב- 1,979 שקל.
  • משך השהות של מקבלי הבטחת הכנסה בשנת 2000: 35% שוהים עד שנתיים, מתוכם 16% שוהים עד שנה ו-19% שוהים בין שנה לשנתיים (על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי).
  • סל צריכה מינימאלי של זוג עם שני ילדים שמאפשר קיום בכבוד נע בין 6,108 שקל לפי המרכז לצדק חברתי במכון ון-ליר, ל-6,944 שקל לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. (על פי מחקר של המרכז לצדק חברתי במכון ון-ליר וטיוטת מחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).
  • 25% מהמשפחות שנזקקות להשלמת הכנסה הן בעלות הכנסה מעבודה (2002-2003) (על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי).
  • שיעור העובדים בשכר נמוך בישראל עומד על כמעט 30% – הגבוה ביותר במדינות המתוקנות: אירלנד- 22%, איטליה- 18.3%, צרפת 16.6%, אוסטריה- 13.2%, ופורטוגל 11.6%.

מתוך דו"ח "תמונת מצב חברתית", מרכז אדווה 2004:

  • 31.7% מהעובדים השתכרו עד שכר מינימום.
  • 32% מהעניים אנשים עובדים.
  • השכר הממוצע בעשירון העליון עמד על 36,845 שקלים, לעומת 3,193 שקלים בעשירון התחתון
  • הגידול בפער החברתי הוא במעמד הביניים. אם בשנת 1988 נחשבו 33% מתושבי ישראל לבני המעמד הבינוני, בשנה שעברה נמנו עליו רק 28% מכלל האוכלוסייה.
  • העשירון התשיעי והעשירי נהנו ב-2003 מ-44% מכלל הכנסות המדינה.
  • מרבית הישראלים – 72% – משתכרים פחות מהשכר הממוצע במשק
  • בריאות: העשירון העליון הוציא 233 שקל בחודש על ביטוחים משלימים לעומת 54 שקל בחודש בעשירון השני.
  • שכרן הממוצע של הנשים עמד על 62% משכרם של הגברים. אישה השתכרה בחודש 5,184 שקלים, גבר – 8,363 שקלים.
  • עלות שכר המנהלים הבכירים במשק היא פי 36 משכר המינימום ופי 17 מהשכר הממוצע.
  • שכרם של כמעט 16% מהאקדמאים אינו מגיע לגובה שכר מינימום (מתוך מחקר שערך בני פפרמן לבקשת הארץ).
  • בשוק העבודה הישראלי מועסקים באמצעות חברות כ"א למעלה מ-5% מהעובדים. במדינות אירופה – 1%-2.5%. חברות כ"א מפירים את העיקרון הבסיסי ביותר של הצהרת פילדלפיה, של ארגון העבודה הבינלאומי, הקובעת שהעבודה איננה מצרך אלא חלק מאישיותו וכבודו של האדם העובד.( מתוך "כלכלה בגרוש", הקדמה למהדורה העברית, יוסי דהאן ויהודה שנהב).
  • ישראל בתחתית דירוג הבטחת הכנסה של מדינות רווחה מערביות (מקום 9 מתוך 10). רק בספרד ניתנים סכומים נמוכים יותר מאשר בישראל (עפ"י קבוצת חוקרים מבי"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית).

נתונים של ההסתדרות, מתוך דו"ח הקמפיין "העלאת שכר המינימום תציל את הכלכלה", ספטמבר 2004

  • חמש סיבות טובות להעלאת שכר המינימום: הגדלת כוח הקניה, הגדלת תשלומי המס למדינה, הקטנת תופעת העוני, הקטנת התלות בסעד, העלאת שכר המינימום תשפר את איכות חייהם החומרית של אזרחים רבים.
  • שכרם של העובדים הלא מקצועיים, שעמד בשנות ה-70 המאוחרות על כ-70% מהשכר הממוצע במשק, ירד במחצית השנייה של שנות ה-90 ל-55% בלבד מהשכר הממוצע במשק.
  • עבור חלק גדל והולך של הישראלים, שוק העבודה אינו מבטיח עוד בטחון: ב-1997, 34% מהמשפחות בישראל שאחד או יותר מראשיהן עבדו, היו בעלות הכנסה (לפני קצבאות) שהעמידה אותן בקו העוני או מתחתיו; עשרים שנה קודם לכן, ב- 1979, עמד השיעור על 28%.
  • 649,000 עובדים מרוויחים שכר מינימום או פחות.
  • כ-27% מכלל השכירים משתכרים פחות או שווה לשכר המינימום. 12% מהעובדים במשרה מלאה שכרם שווה לשכר המינימום או נמוך ממנו.
  • בין יולי 2001 לדצמבר 2003 ירד השכר הממוצע במשק בשיעור מצטבר חסר תקדים של כ-11.5%. הגזירות הכלכליות של האוצר (העלאת מיסים, ביטול הטבות מס, קיצוץ קצבאות) הפחיתו עוד כ-2.5% מכוח הקניה של השכר הממוצע באותה תקופה.
  • רפורמת רבינוביץ' פסחה כמעט לחלוטין על בעלי שכר של עד 4,000 ש"ח, בעיקר משום שרובם נמצאים למעשה מתחת לסף המס.
  • לאחרונה החליט שר האוצר להעניק הטבות מפליגות למעסיקים: הקטנת 1.5% משכר העובד על תשלום המעביד לביטוח לאומי, הקטנת מס החברות מ-36% ל-30%. הטבות אלה יוצרות עודפי רווחיות שמן הראוי היה לשתף בהן גם את העובדים – כמו העלאת שכר המינימום.
  • רוב העובדים המשתכרים שכר נמוך משכר המינימום בישראל הם עולים חדשים, צעירים ונוער, נשים, עובדים מהשטחים ועובדים זרים, המסתפקים בשכר נמוך ואינם פונים למערכת האכיפה.
  • תופעה נוספת הקשורה לאי-ציות לחוק שכר המינימום היא הכנסת מרכיבים והחזרים שאמורים להינתן מעל שכר המינימום, כגון וותק, בונוסים ואחרים, לתוך שכר המינימום. תופעה זו נפוצה בכל המגזרים, אך בעיקר בחברות המעסיקות עובדים בעלי השכלה נמוכה ובחברות קטנות.
  • כ-32% ממקבלי שכר מינימום לשעת העבודה משתייכים לסקטור הציבורי (בעיקר מינהל ציבורי, חינוך, שירותי בריאות, רווחה וסעד, שירותים קהילתיים, חברתיים ואישיים – כל הענפים בהם גם השכר הממוצע נמוך יחסית), כ-21% לענף התעשייה, 17% למסחר.

מהשוואת ישראל למדינות המפותחות בהן שכר המינימום מעוגן בחוק עולות מספר מסקנות עיקריות:

  • אחוז העובדים בשכר המינימום בישראל הנו אחד מהגבוהים בהשוואה בינלאומית.
  • ברוב המדינות המפותחות שכר המינימום משמש כלי חשוב מאוד בהפחתת אי-השוויון בחלוקת הכנסה ובמלחמה בממדי העוני. רוב המחקרים שנעשו בעולם קובעים חד משמעית כי במדינות עם שכר מינימום גבוה יחסית פערים חברתיים נמוכים יותר.
  • רוב המחקרים מלמדים כי העלאת שכר המינימום נותנת תמריץ לעובדים הנמצאים באבטלה "כרונית" לצאת לחיפוש עבודה בשל הגדלת כדאיות עבודה כנגד השארות בבית במימון קצבאות הביטוח הלאומי.

למי טובה העלאת שכר המינימום?

העלאת שכר המינימום טובה לתעסוקה.

המחקרים המפורסמים של Card and Krugger (1992,1998), שבדקו את השלכות העלאת שכר המינימום בארה"ב בתחילת שנות ה-90', מוכיחים כי העלאת שכר המינימום משפיעה באופן חיובי על רמת התעסוקה כמעט בכל המגזרים בארה"ב.

את המסקנות העיקריות של המחקרים ניתן לרכז באופן הבא:

  • ההשפעות החיוביות של שכר המינימום על התעסוקה התגלו בכל המגזרים ובכל המדינות ארה"ב. כמו כן, התוצאה חוזרת על עצמה הן בטווח הארוך והן בטווח הקצר.
  • לא התגלתה תופעה של הורדה בתנאים נלווים לשכר בעקבות עליה בשכר הריאלי.
  • גידול בשכר המינימום העלה בצורה משמעותית את שכר העובדים של העשירון התחתון שהביא להקטנת פערי השכר ואי-השוויון הכולל בחלוקת ההכנסה.

העלאת שכר המינימום תשפר את מצב העוני בישראל

ניתוח הנתונים מוכיח כי כתוצאה ישירה מהעלאת שכר המינימום, כ- 110 אלף איש ייחלצו ממעגל העוני . ההשפעה תבוא לידי ביטוי בעיקר בקרב שכירים: כתוצאה מהעלאת שכר המינימום, כ-45% מכלל השכירים הנמצאים כעת מתחת לקו העוני ייחלצו ממעגל העוני.

העלאת שכר המינימום טובה לבריאות

קרוב למיליארד שקלים יוזרמו לקופתה של מערכת הבריאות בעקבות העלאת שכר המינימום. הסיבה לכך היא שמתוך התוספת לשכר המינימום ינוכו 4.8% לטובת מס הבריאות.

יש להניח כי אילו נעשה מחקר מסוג זה היום – עם המיתון הקשה וקיצוץ הקצבאות – הנתונים שהיו מתקבלים היו קשים עוד יותר.

נתונים מתוך "מדד החוסן החברתי" שביקש לברר כיצד נתפס קיום בכבוד באוכלוסייה ומהו הסכום הנדרש לכך:

  • 67% מהישראלים סבורים שהם רק "שורדים".
  • רק 29% מהישראלים סבורים שמצבם הכלכלי מאפשר להם לקיים חיים משמעותיים.
  • 39% מעריכים את רמת חייהם כפחות מסבירה.
  • 21% מעריכים את רמת חייהם כפחות ממינימאלית.
  • 42% סבורים שאין להם מספיק כסף לחינוך ילדיהם.
  • 12% אין יכולת לקנות מזון בסיסי.
  • 22% אינם יכולים לנסוע בתחבורה ציבורית עקב מצבם הכלכלי.
  • 69% מהאזרחים חוששים מאוד ומוטרדים מכך שלא יוכלו לפרנס את משפחתם בעתיד.
  • 69% מוטרדים מכך שיהיו תלויים באחרים.
  • 68% חוששים שלא יוכלו להזדקן בכבוד.

על פי אותו סקר נשאלו הנסקרים מהי לדעתם הסכום הנדרש להם לרמת חיים סבירה (נטו, לאחר מיסים):

לרמת חיים סבירה: 10,926 שקל

לרמת חיים מינימאלית: 7,250 שקל

© 2010 Agenda Designed & Built by Ronen Eidelman Suffusion WordPress theme by Sayontan Sinha